גז"ד שניתן בעבירות של גניבה, השגת גבול פלילית וכניסה לישראל שלא כחוק ישאר על כנו

           כנגד המבקש הוגש לבית-משפט השלום בראשון לציון כתב אישום מתוקן (ת.פ. 1973/06), המייחס לו עבירה של גניבה, עבירה של השגת גבול פלילית ועבירה של כניסה לישראל שלא כחוק.

           לפי הנטען בכתב האישום המתוקן, ביום 9.8.05 בשעה 23:40 או בסמוך לכך נכנס המבקש, שהינו תושב חברון ונמצא בישראל בלי אישור שהייה, ביחד עם אחרים למפעל המתכות מ.ד.א. מתכות בע"מ ברח' פינשטיין 1 בפתח-תקוה, אשר בהחזקת מוטי אוחיון (להלן: המפעל). המבקש ואחרים נכנסו לשטח תוך ששברו את מנעול שער הכניסה למפעל. המבקש גנב בצוותא עשרים וחמישה פסי ברזל, אשר משקלם הכולל הינו כ- 70 טון. עלות הרכוש הגנוב הינה כ- 200,000 דולר (להלן: הרכוש הגנוב). את הרכוש הגנוב העמיסו המבקש ואחרים באמצעות משאית, עליה מותקן מנוף אל שתי משאיות אחרות, אשר אדם אחר העמיד לרשותם. המשאיות ועליהן הרכוש הגנוב נתפסו על-ידי המשטרה בסמוך למפעל.

           בית-משפט השלום (כבוד השופט א' הימן) הרשיע את המבקש - על-פי הודאתו - בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן וגזר עליו, ביום 5.11.06 את העונשים הבאים: הפעלת שני עונשי המאסר המותנים שהוטלו עליו בת.פ. 4423/03 מיום 15.12.03 ואשר אושרו למעשה בבית-המשפט המחוזי בע"פ 8271/04, לתקופות של 5 חודשים ו- 4 חודשים באופן מצטבר, כך שהמאסר המצטבר של המאסרים המותנים הוא 9 חודשים; 36 חודשי מאסר בפועל, שירוצה במצטבר לעונש המאסר המותנה שהופעל, כך שתקופת המאסר הכוללת בפועל הינה 45 חודשים; 9 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך 3 שנים מיום שחרורו לא יעבור המבקש עבירה כלשהי על הרכוש וכן 7 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך 3 שנים מיום שחרורו לא יעבור המבקש עבירה על חוק הכניסה לישראל, לרבות ניסיון לעבור עבירה. 

           על גזר-הדין של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. עיקר טיעונו בערעור התמקד בהשוואה בין תקופת המאסר שהוטלה בתיק הנוכחי לבין ענישה בתיקים אחרים. בנוסף, טען הוא, כי מלכתחילה הוצע למבקש להודות והסכים לענישה שתסתכם ב- 3 שנים, לרבות עונשי המאסר שהיו תלויים ועומדים נגדו.

           בית-המשפט המחוזי (כבוד סגנית-הנשיא ד' ברלינר, סגן-הנשיא ז' המר והשופטת ת' שפירא) דחה, ביום 10.12.07, את הערעור בקובעו, כי נסיבות המקרה דנן חמורות במיוחד. בפסק-דינו ציין בית-המשפט המחוזי, כי המבקש נכנס בצורה בלתי חוקית ארצה, שלא לצורך עבודה, אלא לצורך ברור ומוצהר של ביצוע העבירות. גם הרשעותיו הקודמות מצביעות, כי אין זו הפעם הראשונה בה נוקט המבקש בדרך זו. עוד ציין בית-המשפט המחוזי, כי החומרה המיוחדת נובעת במקרה זה מאופייה של הגניבה מהרכוש המסוים שמדובר בו, שכן מדובר בגניבת פסי ברזל מתוך מפעל מתכת, כ- 70 טון משקלם, בשווי של קרוב ל- 1,000,000 ש"ח וגניבת מתכת הפכה להיות לא רק ל"מכת מדינה", אלא אפילו בגדר "מכה עולמית".

           מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה שב המבקש על טענותיו כפי שהעלה בפני בית-המשפט המחוזי.

           דין בקשת רשות הערעור להידחות, וזאת ללא צורך בקבלת תגובת המשיבה.

           עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הוא, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי" בעניינו בהתאם להלכת חניון חיפה (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123).

           אשר לעונש - בא-כוח המבקש מבקש להפחית את עונשו של המבקש, בין היתר נוכח הודאתו בשלב מוקדם בעבירות שיוחסו לו לאחר תיקון כתב האישום ואף מאחר ובסופו של דבר, לא נגרם נזק ופסי המתכת הוחזרו למקומם בחצר המפעל. עוד טוען בא-כוח המבקש, כי טעו הערכאות הקודמות, שהביאו במסגרת שיקולם את העובדה, כי מדובר בגניבת מתכת שהפכה למכת מדינה, כמדד להחמרה בענישה.

           הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמן, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.97); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.97). במקרה שלפני, העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה הראוי בעבירות מהסוג שביצע ולא מצאתי כל מקום להתערבות בית-משפט זה.

           המבקש הורשע בעבירות של גניבת מתכות שערכן הכספי הינו 200,000 דולר, בהשגת גבול פלילית ובכניסה לישראל שלא כחוק לצורך ביצוע העבירות. אף הרשעותיו הקודמות של המבקש - הכוללות עבירה של כניסה לישראל שלא כחוק ועבירות נוספות שהמבקש שב על-מנת לבצען - מעידות, כי זהו דפוס התנהגותו. המבקש תכנן תכנון מוקדם את עבירותיו, נעזר במשאיות שהוכנו מראש על-ידי אחרים, כדי להעמיס עליהן את המתכות הגנובות. בצדק ציין בית-המשפט המחוזי בפסק-דינו, כי: "מדובר בגנבים שיצאו מנקודת הנחה, כי יוכלו להשלים את משימתם באין מפריע ואכן הדבר כמעט עלה בידם". בנסיבות המקרה דנן, לאור חומרת העבירה, היקפה וערכה הכספי הגבוה של הגניבה, לא מצאתי כל מקום להתערבות בית-משפט זה בעונשו של המבקש.    

           אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

           ניתנה היום, ב' באדר ב התשס"ח (9.3.2008).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    דפ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: